מה עושים כשבן או בת הזוג מסרבים לגישור?

כשבן או בת הזוג אומרים "אני לא מוכן לגישור", הדבר הראשון שחשוב לדעת הוא פשוט: אי אפשר לכפות גישור.

גישור עובד רק כששני הצדדים מוכנים לפחות לבדוק אם אפשר לדבר ולקבל החלטות יחד.

זה לא אומר שהסירוב הנוכחי הוא בהכרח סוף הדרך. לפעמים הוא נובע מפחד, חוסר אמון, חוסר הבנה של התהליך או תחושה שמישהו מנסה להוביל את הצד השני למקום שהוא לא בחר בו.

המטרה לכן אינה לשכנע בכוח, אלא להבין מה עומד מאחורי ה"לא", להוריד את רמת האיום ולהציע צעד קטן שאפשר להסכים לו בלי התחייבות.

סירוב לגישור לא תמיד אומר "אני לא מוכן לדבר"

קל לשמוע "אני לא בא לגישור" ולתרגם את זה מיד ל"אי אפשר לדבר איתו" או "היא רוצה מלחמה".

לפעמים זו באמת עמדה ברורה. אבל לא פעם הסירוב יושב על משהו אחר לגמרי.

חשש לאבד שליטה

יש מי שחושש שייכנס לחדר וימצא את עצמו נלחץ להסכים לדברים שהוא לא רוצה.

חוסר אמון

אם היחסים כבר מלאים בחשדנות, עצם הרעיון של לשבת יחד ולנהל משא ומתן יכול להרגיש לא בטוח.

חוסר הבנה של התהליך

יש אנשים שחושבים שגישור פירושו "להתפשר באמצע", לוותר על זכויות או לקבל את העמדה של הצד השני. אם זו התמונה שלהם, הגיוני שיתנגדו.

פער בקצב הרגשי

לפעמים אחד מבני הזוג כבר חשב על פרידה חודשים, והשני שמע על ההחלטה רק עכשיו. מבחינת הראשון הגיע הזמן לקבל החלטות. מבחינת השני האירוע רק התחיל.

ההבחנה הזאת חשובה כי היא משנה את השאלה. במקום "איך אני גורם לו להסכים לגישור?", כדאי לשאול: "מה בדיוק מפחיד או מטריד אותו ברעיון הזה?"

איך להציע גישור בלי להפעיל לחץ

1. אל תתחילו מהבטחה ש"גישור הוא הפתרון"

מי שכבר חושש מהתהליך לא צריך הרצאה על היתרונות שלו.

עדיף להתחיל ממשהו קטן יותר: "אני רוצה שנבדוק אם זו בכלל דרך שמתאימה לנו".

2. הציעו רק פגישת היכרות

פגישת היכרות אחת היא הרבה פחות מאיימת מהצעה "להיכנס לגישור".

המטרה שלה אינה להגיע להסכם, אלא להבין איך התהליך עובד, לשאול שאלות ולבדוק אם יש מספיק אמון כדי להמשיך.

3. אל תציגו את המגשר כמי שיצדיק אתכם

משפט כמו "בוא למגשר והוא יסביר לך שאני צודקת" כמעט מבטיח התנגדות.

מגשר אינו מייצג צד אחד ואינו אמור לשכנע את הצד השני לקבל עמדה שכבר נקבעה מראש.

4. השאירו מקום ל"לא"

דווקא כשברור שאפשר לשמוע מידע, לשאול שאלות ולהחליט שלא ממשיכים, רמת האיום יורדת.

נוסח קצר שאפשר לומר או לשלוח

אפשר לכתוב משהו כזה:

"אני מבין/ה שאת/ה לא רוצה כרגע להיכנס לגישור, ואני לא רוצה ללחוץ. כן הייתי רוצה שנלך לפגישת היכרות אחת כדי להבין איך זה עובד ואם זו בכלל דרך שמתאימה לנו. אין התחייבות להמשיך ואין צורך לקבל שם החלטות. אם אחרי הפגישה זה לא ירגיש נכון, נעצור ונחשוב על דרך אחרת."

המטרה של הנוסח הזה אינה "לנצח" את ההתנגדות, אלא להפוך בקשה גדולה ומאיימת לצעד קטן וברור.

מתי לא נכון לנסות לשכנע

יש מצבים שבהם השאלה אינה איך להזמין לגישור בצורה טובה יותר, אלא האם נכון בכלל להיכנס לתהליך משותף כרגע.

אם יש אלימות, איומים, פחד ממשי, שליטה כלכלית חריגה, כפייה או תחושה שאחד הצדדים לא מסוגל לומר "לא" בחופשיות, לא נכון לדחוף לגישור רגיל רק כדי "לשמור על השלום".

במצבים כאלה צריך קודם לבחון בטיחות, גבולות וסיוע מקצועי מתאים. לפעמים יהיה נכון גם לקבל ייעוץ משפטי עצמאי לפני שמקבלים החלטות.

ומה אם הסירוב נשאר?

אם בן או בת הזוג אומרים באופן ברור שהם לא מוכנים לגישור, צריך לכבד את זה.

אפשר עדיין לנסות להסכים על דברים נקודתיים, במיוחד בענייני ילדים ושגרה, בלי להעמיד פנים שקיים תהליך גישור מלא.

ואם המחלוקת עוברת למסלול משפטי, בישראל קיים בדרך כלל שלב מקדים של יישוב סכסוך לפני פתיחת תביעות בענייני משפחה. במסגרת ההליך מתקיימות פגישות מהו"ת ביחידות הסיוע, שבהן מקבלים מידע ובודקים אם אפשר ליישב את המחלוקות בהסכמה. למידע הרשמי.

זה אינו אותו דבר כמו לבחור יחד מגשר פרטי ולהיכנס לתהליך גישור מלא, אבל הוא כן יוצר תחנה שבה אפשר לעצור ולבדוק אם ניתן למנוע הסלמה.

אפשר לפנות לבד לשיחת התאמה?

כן, אפשר לפנות לבד כדי להבין איך נראה תהליך הגישור, מה הוא דורש משני הצדדים ואיך נכון להציע אותו.

חשוב רק לשמור על הגבול: שיחת התאמה עם צד אחד אינה גישור ואינה הופכת את המגשר למייצג שלו מול הצד השני.

אם בהמשך שני הצדדים בוחרים להיכנס לתהליך, המגשר צריך להישאר ניטרלי כלפי שניהם.

אפשר לקרוא גם על תהליך גישור הגירושין, על הבחירה בין גישור להליך משפטי כשיש ילדים ועל מה כדאי לבדוק לפני שבוחרים מגשר.

שאלות נפוצות

אפשר להתחיל גישור בלי בן או בת הזוג?

אפשר לקבל מידע ולבדוק התאמה לבד. תהליך גישור משותף, לעומת זאת, דורש ששני הצדדים יסכימו להשתתף.

מה אם הצד השני אומר "רק בית משפט"?

אפשר להציע פגישת היכרות אחת בלבד ולהבהיר שהיא אינה מחייבת להמשיך. אם גם לזה יש סירוב ברור, לא נכון להפוך את הגישור עצמו לעוד זירת מאבק.

מה אם כל שיחה על הנושא מתפוצצת?

במצב כזה עדיף לא לנסות לנהל בבית משא ומתן מלא. אפשר להתחיל בשיחה קצרה על עצם הדרך שבה רוצים לנהל את הפרידה, ולשקול מסגרת מקצועית שתאפשר לדבר בלי להיגרר שוב לאותו ריב. אפשר לקרוא גם את איך לדבר בזמן גירושין בלי שכל שיחה תתפוצץ?.

מה אם יש פחד או אלימות?

לא לוחצים על גישור רגיל. בטיחות ויכולת לקבל החלטות באופן חופשי קודמות לניסיון להגיע להסכמה.

לסיכום

כשבן או בת הזוג מסרבים לגישור, אי אפשר לעקוף את הסירוב בכוח.

אבל כן אפשר לבדוק מה עומד מאחוריו, להציע צעד קטן ולא מאיים, ולהבהיר שהמטרה היא לא ללחוץ להסכמה אלא לבדוק אם קיימת דרך לנהל את הפרידה בלי להסלים אותה.

ואם התשובה נשארת "לא", גם את זה צריך לדעת לכבד. גישור הוא כלי טוב רק כשיש שני אנשים שמוכנים להשתמש בו.